אין דמוקרטיה במקום שבו הכוח מואצל לפקידים נבחרים במשך שנים ברציפות — יש רק ממשלות ששואלות את השם הזה. אנו בונים את הטיעון בעד הדבר האמיתי: שלטון באמצעות רוטציה, שבו כל אזרח לוקח את תורו, ואיש אינו מחזיק בכוח מספיק זמן כדי שישחית אותו.
הצבעה מחליטה מי שולט בך. היא מעולם לא, כשלעצמה, פירושה שאתה שולט בעצמך. הטיעון בעד הרוטציה נשען על חמש טענות — כל אחת סיבה לכך שבחירות ושלטון עצמי אינם אותו הדבר.
אם מישהו מחזיק בכוח ללא הגבלת זמן — או אפילו לתקופת כהונה קבועה בת מספר שנים — האזרחים אינם שולטים. הם נשלטים, עם תקופת בדיקה מצורפת.
ברגע שאתה מוסר את כוחך לנציג, הוא חדל להיות כוחך שלך בפעולה. הוא הופך לשיקול דעתו, המופעל בשמך — וזה דבר שונה לחלוטין.
לבחור מעת לעת מי ישלוט בך אינה אותה פעולה כמו לשלוט. האחת היא בחירה צרכנית. השנייה היא מה שדמוקרטיה אמורה לשאת.
רשתות פטרונות, קשרים עם תורמים ותמריצי קריירה — כולם זקוקים לזמן כדי להיווצר. שבועיים בתפקיד אינם מספיקים כדי לבנות אף אחד מהם.
אין מעמד קבוע של מקבלי החלטות. אין פוליטיקאים מקצועיים. אין כהונה קבועה. הכוח עובר דרך כולם, ואז ממשיך הלאה.
באתונה הקלאסית, רוב התפקידים הציבוריים לא נזכו בבחירות — הם מולאו בהגרלה, שנשלפה ממאגר האזרחים הזכאים. בחירות נתפסו בחשד, ונשמרו בעיקר עבור מעט תפקידים שדרשו מיומנות מיוחדת, כמו פיקוד צבאי.
ההיגיון היה ישיר: בחירות נוטות להעדיף עשירים, בעלי קשרים טובים ומשכנעים. הגרלה אינה מעדיפה איש. היא נחשבה למנגנון הדמוקרטי יותר — בחירה בהגרלה הייתה, במובן אמיתי, המשמעות המקורית של «כוח העם».
אותה עסקה ישנה ומרמה של פסבדו-דמוקרטיה — קול אחת לכמה שנים תמורת כך שמישהו אחר ישלוט בשמך — מיצתה את מחזורה. הלגיטימיות שלה דהתה, וטענתה להיות הצורה הסופית של הדמוקרטיה ממילא מעולם לא עמדה בביקורת. הגיע זמנה של הפרוסופוקרטיה, שבה האזרחים מפעילים את הכוח ישירות.
כל אזרח בוגר עובר את הרוטציה ברצף — לפי סדר אלפביתי, או לפי סדר אקראי שקוף. איש אינו פטור בשל מעמד. איש אינו חוזר על עצמו מוקדם מדי.
עבודה, משפחה, מנוחה. חובה אזרחית היא רוטציה דרך הלוח השנה, לא קריירה.
החלטות חקיקה ותקציב מקומיות, המתקבלות על ידי מי שתורו הגיע, לא על ידי מי שניהל את הקמפיין האגרסיבי ביותר.
תפקידי שיטור קהילתי מתחלפים באותו אופן, במסגרת הכשרה סטנדרטית שכל האזרחים משלימים מראש.
גם חובת השיפוט מתחלפת — תוך הרחבת עקרון חבר המושבעים המוכר כבר במערכות משפט רבות כיום.
איננו מציגים זאת כתוכנית גמורה. רעיון רציני זוכה לאמון על ידי מתן שם לבעיותיו הקשות ביותר, לא על ידי הסתרתן.
הכשרה סטנדרטית וחובתית לפני כל רוטציה היא ההנחה העבודתית — אך היקף וקפדנות ההכשרה הזו נותרו בלתי פתורים, וזוהי בעיית העיצוב הקשה ביותר במודל זה.
להגרלה יש תקדים היסטורי ברור בקנה מידה עירוני. הרחבתה לממשל לאומי — במיוחד לעניינים הדורשים המשכיות, כמו מדיניות חוץ — היא שאלת עיצוב פתוחה, לא פתורה.
אין לנו עדיין תוכנית מעבר. השלב הראשון של פרויקט זה הוא בניית הבנה ציבורית של הרעיון — עיצוב המעבר מגיע לאחר מכן, עם יותר אנשים מעורבים בעיצובו.
זה אינו מועמד, מפלגה או הצבעה. זהו טיעון שצריך להגיע בבירור לאנשים לפני שהוא יכול להתקדם לשום מקום. תרומתך מממנת את השלב הראשון: בניית הטיעון, בפומבי, בפתיחות.
התרומות מעובדות בשקיפות — כל תרומה והוצאה גלויות לציבור. אף קרן אינה תומכת במועמד או במפלגה כלשהם.